<h1>שו"ת הרשב"ש סימן קמ"ג</h1>
<h2>דף ל:</h2>
בענין המפה שהתנדבה המשומדת המופקרת לספר תורה שבמסתגאנים ולקחוה בזרוע יהודי תמזגראן, ושאלת אם היא אסורה משום אתנן זונה או אפילו לא תהיה אתנן אם מקבלים אותה מידה, ואם מותר לקבל אותה מידה אם חייבים קהל תמזגראן להחזירה. תשובה. לענין אתנן אין שום בית מיחוש, שאתנן לא נאסר אלא למזבח והוא שנתן לה טלה באתננה אבל אם נתן לה כספים מותרים כדאיתא בפרק מרובה [תמורה ל' ע"ב]. א"כ זאת המפה משני טעמים אין בה משום אתנן. האחד, שהמפה בעצמה לא נתנה לה באתננה אלא מעות. והשני, אעפ"י שנתנה לה באתננה לא נאסר אתנן בקדשי בדק הבית אלא למזבח, כדמוכח במסכת תמורה בפרק כל האסורים. ולענין אם מקבלים מידה אעפ"י שאינו אתנן משום דהויא גויה שאין מקבלים מידי גויים דבר כזה, כדאיתא בפ"ק דערכין [ה' ע"ב] ובפ"ק דבתרא [י' ע"ב], ובענין זה כבר הורה אדוני אבי מורנו הרב כמה פעמים להיתר דחיישינן לאיבת האנוסים או המשומדים. ואחר שהמנהג לקבל מידם קהל תמזגראן חייבים להחזירם, שהרי אפילו אם אמרה סתם אנו תולין אחר כונתה, כמו שאמרו בתוספתא [ב"ק פי"א ה"ב] הביאה הריא"ף ז"ל בפרק חזקת [ב"ב כ"ז ע"ב] דהאומר תנו מאתים דינר לבית הכנסת תנו ס"ת לב"ה ינתנו לב"ה הרגיל בו, וכתבה הרמב"ם ז"ל סוף פ"ז מהלכות מתנות עניים [הט"ו], כ"ש זו שבארה בשביל ב"ה פלונית שאין לשנותה.
